רוזנצויג ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

בקשה לאישור הסדר נושים בהליך לפי סעיף 19 א. לפקודת פשיטת רגל היא הבקשה שלפני.

בטרם אתייחס לבקשה ראיתי להביא מספר נקודות ציון בהתנהלות בהליך שלפני, התנהלות שמצאתי אותה רלוונטית למסקנה שלהלן.

ביום 22.6.03 הגיש החייב בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 19 א. לפקודת פשיטת רגל.

במסגרת זו הציע החייב לשלם לנושיו סך של "35% מכלל חובות השותפות אשר ישולמו ביחד לנושי שן רוזנצוויג מדיה כאשר סך החובות הכולל לא יעלה על 35% מחובו של כל נושה" (סעיף 5 לבקשה במסגרת בש"א 12482/03); ההצעה היתה כי החובות ישולמו תוך 50 חודשים "כאשר 10% ישולם במעמד אישור הסדר הנושים".

בתגובתו לבקשה הסכים הכנ"ר לעיכוב ההליכים המבוקש בכפוף לתנאים שונים שהציב ובין השאר הפקדת סך של 10,000 ₪ כתנאי לעיכוב ההליכים סכום שיהיה על חשבון הוצאות ההליך וכן "בכפוף לתשלום חודשי של 3,000 ₪ ...".

בית המשפט (כבוד השופט המנוח הד"ר אזר) אישר את עיכוב ההליכים בכפוף למילוי כל התנאים שהציב הכנ"ר ולאחר שהחייב הסכים למלא את התנאים הללו.

מאז אותו עיכוב הליכים חלף זמן ארוך מאוד – וליתר דיוק 8 שנים ארוכות בהן לא יצא ההסדר המוצע אל הפועל, החייב נהנה מצו עיכוב הליכים שעדיין תקף, החייב אינו משלם כסדרו, ואף הפסיק בשלב מסוים לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו ולו הסכים, ובמצב עובדתי זה שוב הובאה הצעת הסדר נושים לאישור (עדיין לפי סעיף 19 א. לפקודה).

במשך השנים הארוכות שחלפו מאז נתבקש אישור ההסדר, ארעו אירועים נוספים, כך אישר בית המשפט בשנת 2005 את הצעת ההסדר של החייב, למורת רוחו ועמדתו של אחד הנושים שערער לבית המשפט העליון, והציג לו את הנסיבות בהן אושר ההסדר.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הנושה וביטל את ההסדר שאושר תוך שהוא מציין כי:

"אין ספק שהמהלכים לאישורו של הסדר הנושים לגבי המשיב לא נעשו בדרך הנכונה והראויה, כמוכתב בהוראות הפקודה ובתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985.

אפשר שההתייחסות יכולה הייתה להיות שונה אילו היה ברור שכל נושיו של המשיב מסכימים להצעת ההסדר.

במקרה דנא, אין ספק שידוע היה למשיב ולפרקליטו כי המערערת מתנגדת להצעה. על כן הייתה מוטלת חובה לערוך אסיפת נושים כהלכתה, ולדווח באופן מדויק על תוצאותיה. אפילו נניח שבמקרים מסוימים ניתן להסתפק בעמדות כתובות של הנושים, הרי המינימום הנדרש הוא רשימה של הנושים, סכומי הנשייה של כל נושה ונושה וציון חלקו היחסי של הנושה מכלל הנשייה, והבאת התייחסות נפרדת של כל אחד מן הנושים להצעה.

כמובן, שיש אף להפריד בין נושים מובטחים, נושים בדין קדימה ונושים רגילים...

...התמונה שנתגלתה לנו במקרה זה הינה מטרידה. הסדר הנושים אושר בלא שקוימו ההליכים הנדרשים על פי הפקודה... מכל מקום, משמתברר כי לא הייתה הסכמה של כל הנושים, ברור כי הייתה חובה על בית המשפט לקיים דיון...

יש לזכור כי לבית המשפט נתון שיקול דעת האם לאשר הסדר נושים (סעיף 35 לפקודה)... ...בשל הפגמים שנתגלו לנו, אין מנוס אלא לבטל את האישור שניתן להסדר הנושים. יהא צורך לקיים אסיפת נושים כהלכתה ובעקבות זאת ניתן יהיה, כמובן, להגיש בקשה חדשה לבית המשפט" [ע"א 9644/05 מיל"ה נ. רוזנצוויג והכונס הרשמי].

לאחר שבית המשפט העליון ביטל את הסדר הנושים שאושר – נכון היה לתקן את הנדרש ולנסות ולהציג הסדר נושים כמתחייב מהערות בית המשפט העליון.

לא כך היה.

בינתיים ולאור ההתנהלות חזר הנושה מיל"ה שערער על אישור הסדר הנושים, ושבעקבות ערעורו בוטל ההסדר, ופנה חזור ופנה לבית המשפט להורות על ביטול עיכוב ההליכים שמאפשר לחייב להמשיך ולהנות כל אותה תקופה ארוכה מהגנת הפקודה ומנגד אין לנושים כל תועלת מעיכוב הליכים זה באשר העיכוב רק גורם להם נזק מאחר שאינם יכולים לפעול למימוש זכויותיהם לגבות את חובותיהם ומנגד החייב מוגן מפניהם בלי לקיים חיובים מינימאליים שדורשת הפקודה למי שנכנס להליכי הפש"ר וניתן צו כינוס לנכסיו, כך לא הגיש החייב כל דוח חודשי למן כניסתו להליך, כנדרש ממי שניתן לנכסיו צו כינוס וכך אין לנושים ולא לכנ"ר כל מידע באשר למצבת נכסיו, מצבו הכלכלי העדכני, ממה מתפרנס, וגם אין כל התייחסות לטענות שונות בדבר הענקות פסולות לכאורה (בהעדר כל מידע).

מעיון בתיק עולה כי מאז החל החייב בהליכי הפש"ר התקיימו דיונים מספר בתיק זה ולנוכח אי התקדמות ההסדר וכמו גם לנוכח התנהלות החייב לא נעשה מאומה במהלך התקופה ובמהלך הדיונים ומשום מה אף לא ניתנה החלטה לגופה בבקשות לביטול עיכוב הליכים; גם בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט זמיר ובה העלו הנושים את טענותיהם נגד ההסדר, דיון בו הסתבר כי חרף הערות בית המשפט העליון אין חלק מהנושים מודע לפרטי ההסדר ואף לא ידעו כי רכיבי ההסדר שונו ואינם כוללים עוד את השותף לעסקי החייב.